אורגית בוץ בבארי

רכיבת אופני שטח בבוץ היא תהליך של הידרדרות הדרגתית ומהירה שסופה ידוע מראש. אתה יוצא לדרך יבש, נקי, וחדור תקווה פתטית שאיכשהו – ממש לא ברור איך – תצליח לשוב באותו מצב צבירה לנקודת הסיום. ואז מתחילה הרכיבה. בשלולית הראשונה אתה חוטף שפריץ קפוא היישר לתחת; במעבר הוואדי הבא הנעליים מתמלאות מים, ובשדה החרוש שלאחריו אתה נמרח כולך לתוך הבוץ. בשלב זה הרוכב ואופניו מתאחדים ליישות בוצית אחת, ואז מתחיל הכיף.

קודם כל, זה שהאופניים בכלל עובדים זה פלא מכני. כל המכלולים – בלמי זעזועים, מעצורים, שרשרת, מעבירי הילוכים – סתומים לחלוטין בעיסת בוץ דביקה שמכפילה ומשלשת את משקל האופניים.  נעלי הרכיבה נדבקות לדוושות, הצמיגים מחליקים ללא הרף, הבלמים לא בולמים, אבל הרוכב כבר לא עושה חשבון לכלום ומתחבר בחדווה לימים רחוקים בהם התפלשות במים ובבוץ היו תענוג טבעי ועילאי. ואם חגיגת הבוץ הזאת מתרחשת באזור השפך היפהפה של נחל גרר, אז לא ברור למה עוד יכול רוכב לשאוף  ביום חורף חמים יחסית שגשם ושמש משמשים בו בערבוביה וצובעים אותו בשלל צבעים זוהרים.

היום התחיל על רגל שמאל. אוריאל ואורי יצאו מוקדם כדי לבדוק את מצב "הבור" המפורסם של קיבוץ בארי – מעין מכתש טבעי המשמש כאתר רכיבה מאתגר טכנית לרוכבי אופני שטח. בנקודת היציאה קיבלתי מהם טלפון שהם והג'יפ שקועים בבוץ באופן טרמינלי. אחרי התרוצצות בחצר המשק מצאתי את מנהל המוסך של הקיבוץ, אדם משופם עם ידיים גדולות וחרושות קמטים של עשרות שנות עבודה וגריז, ושאלתי אותו בדחילו ורחימו אם הוא יכול לעזור לנו. מבט הייאוש האילם שהוא תקע בי שידר שני דברים: (א) אני בערך החמור העשירי שמגיע אליו השבוע עם בעייה דומה, ו (ב) שהוא הולך לעזור לנו, לא ברור למה. ואמנם, בלי לומר מילה הוא מילמל משהו עצבני מתחת לשפם, שם כבל גרירה על הטרקטור, ויצא לחלץ את הג'יפ. הוא לא הסכים לקבל תשלום, אבל הרוויח מאתנו הרבה סימפטיה לאנשי בארי ולתנועה הקיבוצית בכלל.

הרכיבה בנגב הצפוני היא חוויה של ניגודים. גבעות הלס שרוב השנה שוכבות מעולפות מחום וחשופות לגמרי לשמש הבוהקת מכוסות עכשיו צמחייה ירוקה ועבותה. הכול מנוקד בכלניות ועיריות צבעוניות והומה פעילות חרקים אינטנסיבית. נחל גרר שופע מים על גדותיו, וכשאתה רוכב ליד התעלה הירוקה והשופעת הזאת אתה מרגיש בדיוק כמו טיול אופניים בהולנד. אבל הרושם הזה חולף מייד כאשר הרוכב מרים את ראשו מהנוף הדשן הקרוב ומגלה פלנטה שונה לחלוטין, צהובה וקובייתית, מרחק 5 דקות רכיבה מערבה: עזה. שכונות נוסיראת ואל בורג' כל כך קרובות שאפשר לשמוע בבירור את שאון הכרך ואת המוני המתפללים יוצאים מהמסגדים אחרי תפילת יום ששי.

עוצרים לתצפית על עזה, ואני מנצל את ההזדמנות לצפות בקבוצה. מספר הרוכבים שמגיעים לרכיבות שלנו משתנה משבוע לשבוע. הגרעין הקבוע כולל, חוץ ממני, ארבעה בעלי מקצועות חופשיים: מסגר, סוכן ביטוח, רופא חובב, ובעל מפעל למצבות. כפי שניתן לראות, מומחי הקבוצה מכסים באופן מושלם את כל התחנות העיקריות במחזור החיים של רוכב אופני הרים, החל מתיקוני אופניים בשטח וכלה בסידורי קבורה. תקופה ארוכה הייתי בטוח שתואר הד"ר שמתנוסס לפני שמו של רפי, יחד עם ההתעניינות האובססיבית שלו במיחושים וכדורים והשמיכה התרמית שהוא סוחב בתרמיל, מעידים על השכלה רפואית עמוקה. לפני כשנה הסתבר לי שהדוקטורט של רפי הוא בכלל בהנדסה ביו-רפואית, שזה אומר שהוא מבין ברפואה בערך כמו שאני מבין בסיתות מצבות. אבל זה לא מונע ממנו לחלק לנו כל הזמן עצות אורטופדיות וקוקטילים של וולטרן, אדוויל וחיזוקית.

חוזרים לאופניים ורוכבים בין עצי השקמה של יער בארי, ממנו יוצאים אל נוף פסיכודלי לחלוטין: מרבדים אדומים ועצומים של כלניות, עיריות, וחרציות על רקע שדות ירוקים. מדוושים בין שלוליות לאורך ערוץ מלא מים זורמים שמתפתל בשקט איתן בין שתי שורות אקליפטוסים אפרפרים ועתיקים. בעצם, סתם נחל קטן שבכל ארץ אחרת היית מתעלם ממנו אבל בנגב הצפוני הוא מרחיב וממלא את הלב. אחרי הבוץ שבו בוססנו בתחילת המסלול, השבילים ההדוקים והלחים מפתים להגביר את הקצב ולדהור בין הגבעות בשרשרת עליות וירידות קצרות – לונה פרק טבעי שגורם לנו לצהול ולשאוג באושר. אבל כשעוצרים לייצב את הדופק ולחקור את הנוף מקרוב מגלים פרחי מרווה, אירוסים, צבעונים, דבורניות, ואפילו סחלבים, שלא לדבר על המוני חיפושיות, פרפרים וזבובים שמתרוצצים בין הפרחים עמוסי אבקנים ושיכורים מצוף. נחשול אדיר של יופי ופריון ששוטף את האיזור וצובע את הנגב הצפוני כמו מקסם שווא קצר שבא ונעלם תוך כמה שבועות.

קבוצת רוכבים שבעים ושמחים חוגגת בממלכת טבע ירוקה, שני קילומטר מהמון אדם כלוא בתוך חבל ארץ צפוף ומייאש — מחזה סוריאליסטי שגם הוא חלק מנוף הרכיבה בארץ ישראל היפהפייה והמיוסרת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילומים: רפי רבינוביץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יומן רכיבות אופני הרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אורגית בוץ בבארי

  1. עמי הגיב:

    שמעון,
    אחלה רשימה. כמה מהצילומים ממש מרגשים.

  2. זכי הלוי הגיב:

    אתה גם מוזמן לבקר אצלי בבלוג

  3. בוריס הגיב:

    היה פצצה
    רק שהמסלול ארוך מדי 20 ק"מ

  4. בוריס הגיב:

    אין לנו ארץ אחרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s