אל עין עקב עם האופניים על הגב


תיאור המסלול נראה מבטיח: "טיול שיש בו אתגר, נוף, טבע והיסטוריה, ואין דרך לטיילו פרט לאופני הרים. ממרגלות עבדת יוצאים מזרחה וחוצים את נחל דבשון בדרך אל פנינת הטיול — נחל עקב. רוכבים אל עין עקב ואחרי שכשוך בבריכה מטפסים במעלה עקב, חוצים את רמת עובדת, יורדים אל נחל צין, ומטפסים למדרשת שדה בוקר. מתאים לרוכבי הרים מנוסים המוכנים שמדי פעם האופניים ירכבו עליהם, ולא להיפך". התיאור הוא חלק מקבוצת הפקודות השבועית של רפי, שהפעם כוללת גם הוראה להביא בגדי ים. אני קורא את הטקסט החביב והקיצי של רפי בתערובת של ייאוש ותקווה, מציץ מהחלון החוצה אל מזג אוויר מחורבן ומהרהר נוגות במה שצפוי לנו בנחל עקב עוד 48 שעות. אבל, אלת המזל עומדת לצידנו: אחרי שבוע של גשם מגיע יום חמישי שטוף שמש ואחריו יום שישי אביבי – תנאים מושלמים לרכיבה מדברית.

יום שישי, שש בבקר, כביש שש. טנדר מאובק שועט דרומה עם ארבעה זוגות אופניים קשורים בארגז וארבעה רוכבים בקבינה מלהגים על דא ועל הא ומעבירים בינהם תרמוס עם תה מהביל. מבית קמה ואילך הנגב מתחיל להפעיל עלינו את קסמיו, ואנחנו משתתקים ומנסים להכיל את הנוף. שדות כותנה ירוקים משתרעים מאופק לאופק, וביניהם גבעות חשופות מכוסות פלומת ירק טרייה, עם גמל או חמור מלחכים עשב פה ושם. הכל ירוק ורך ומזמין. ואצלנו בטנדר רפי לומד ציר, אבי מהמהם עם פוליקר ברקע, וגילי ואני מכורבלים על הספסל האחורי. הכל פיקס וזורם עשר לטיול אדיר ברמת עובדת – אושר צרוף וציפייה דרוכה ותקווה שהגוף לא יכזיב והמחשבות הרגילות על כמה זמן תוכל עוד לעשות את זה.

מגיעים למדרשת שדה בוקר, נפגשים עם הירושלמים ויוצאים לדרך. על ההתחלה פוגשים עדר של עשרות יעלים מסתובבים בר בשטח, עם מספר זכרים ענקיים עם קרניים מסתלסלות. אנחנו מצלמים בהתרגשות והם מחזירים אלינו מבטים אדישים – פתיחת טיול מלהיבה. מדוושים שמונה קילומטר דרומה ולמרגלות מצוק עובדת פונים מזרחה בשביל מטושטש ומתחילים במסע הרפתקני אל נחל עקב. הפתיחה רגועה למדי: מתגלגלים בכיף בין גבעות קירטון ונהנים מהנוף שמתחיל להיפתח מערבה לכיוון עין עבדת. הואדיות מסומנים במאות טרסות, סכרים, בארות ושרידי ציביליזציה נבאטית קדומה – פסיפס מרשים של התמודדות אינטנסיבית עם תנאי טבע קשים ביותר. אנחנו רוכבים בלב העורף החקלאי של העיר עובדת, ולא קשה לדמיין את המקום השומם הזה שוקק חיים והומה פעילות אנושית.

כבר שעתיים לא ראינו נפש חייה, אבל פתאום צץ משום-מקום עדר גמלים ורועה בדואי זקן שרץ על הגבעות וצועק עליהם כמו מ"מ בתרגיל מחלקה של גולני. החבורה ממשיכה קדימה ואני נשאר לקשקש עם הרועה. החלטה טובה – הוא נראה בדיוק כמו אברהם אבינו. עטוי גלימה כחולה יפהפיה, ראש פנטסטי עם מצח גבוה מעל זוג עיניים חודרות וערניות. הוא ממשש את חולצת הלייקרה שלי ומתעניין בפליאה אם לא קר לי ברוח. אני ממלמל משהו על זה שרפי אמר להביא בגדי ים, מבקש רשות לצלם אותו, שוקראן ומרחאבה, וממשיך הלאה אל הקבוצה שמחכה לי בערוץ הואדי.

מטפסים בשביל טרשים תלול ועקלתון אל קו הרכס שבשיאו מתגלה פנורמה אדירה של נוף ירחי צפונה. ליד מצוק שנקרא סלע הכלבים פונים מזרחה וגולשים בין שיחי חצבים בשרניים ליובל של נחל עקב. מעלינו מתחיל לחוג זוג נשרים, כל אחד עם מוטת כנפיים של שלושה מטר — אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. ואמנם, היובל התמים מתפתח במהירות לנקיק עמוק, והירידה לערוץ הופכת לגלישת צוקים עם אופניים על הגב. החניך המצטיין הוא ללא ספק רפי, שמצליח לדלג על הסלעים עם נעלי בלט מהודרות אותן רכש במחיר מיוחד בחנות בפראג, שם לא שמעו כנראה על נחל עקב. מזל שהוא לא הביא נעלי עקב. בינתיים מלמעלה מחזה מרהיב: אל זוג הנשרים הצטרפו עוד כעשרים פריטים; נראה כאילו כל אוכלוסיית הנשרים של הנגב הגיעה לצפות בנו בסקרנות.

מגיעים לעין עקב עליון: עיקול חד בקניון חצוב בין קירות סלע מקושטים באלפי פסלים. ולמטה, נחל מפכה מים מאחורי חומה צפופה של קני סוף גבוהים שנעים ברוח באוושה מהפנטת. אנחנו נצמדים בטעות לגדה המערבית של הערוץ, ואחרי כמאה מטר נתקעים בחומת סלע ומחליטים לעבור לגדה השנייה. אני מפלס דרך בקושי בסבך הסופים כאשר רפי מאחורי בצעדי ריקוד עם הנעליים. בגדה השנייה עולים על מדף סלע מנוקד בשלוליות מים מרצדות אור ורוכבים באושר מוחלט לאורך הערוץ.

הרכיבה קשה וטכנית ומחייבת ריכוז מוחלט. זה לא פשוט, כי אנחנו נמצאים באחת הפינות הכי יפות בעולם. נוף ראשוני ובודד של מצוקי ענק ופסלי סלע פראיים ושמיים כל כך כחולים שכואב להסתכל עליהם. אבל מקרוב, המדבר משדר אינטימיות ורוך ועדנה: פרח אמיץ בוקע מחריץ בסלע, תכשיט גאולוגי מנצנץ במי השיטפון האחרון, חומט קופא לרגע ונעלם אל מעבה האדמה. אנחנו רוכבים בשתיקה ומחליפים חיוכים, מפחדים לדבר מרוב כבוד לטבע.

עוצרים להפסקת קפה. נדב מפתיע עם כלי מלא פסטה עם טונה ופטריות שאנחנו מעבירים מיד ליד בהנאה. מחליפים כמה מילים של השתאות מהנוף, עולים על האופניים, וממשיכים לדווש על מדף הסלע לאורך המתווה המרתק של נחל עקב. אחרי שני קילומטר הקניון העליון נפתח לגיא רחב ידיים עם פיתול מונומטלי מערבה. פתאום, הערוץ צולל באבחה אחת לתוך מפל של שלושים מטר שנשפך לבריכה מלאה מים צלולים ומשם לנקיק עצום ומרשים – עין עקב תחתון. מחזה מלא הוד: נראה כאילו כל הנוף נפל עשרות מטרים למטה, ואנו עומדים על שפת הנפילה הזאת וצופים בה בפליאה.

עולים על האופניים ומתחילים לטפס במעלה עקב על שלוחה מרשימה שתוחמת את הקניון מדרום. העלייה תלולה ומתפתלת ובשיאה רכיבה מפחידה למדי על שפת המפל האדיר של נחל דבשון. בקו פרשת המים מצטרף לקבוצה עדר יעלים שדוהר לידנו. לפתע מתגלה הרכס של מדרשת שדה בוקר – הושט היד וגע בו. אבל בינינו לבין נקודת הסיום מפריד עוד פרט קטן: גרנד קניון זוטא ושמו נחל צין. לאחר תצפית על הנחל אנחנו מצליחים לפספס את השביל המתוכנן, מאלתרים מסלול ירידה מאד לא מוצלח, ומתגלגלים איכשהו במורדות המצוק אל אפיק הנחל. מתחברים לכביש ומקנחים בעלייה תלולה על הסרפנטינות מהנחל למדרשה. מגיעים למכוניות על הנשימה האחרונה עם חיוך גדול על הפנים. טיול ענק באיזור עלום ופראי שמשאיר טעם של עוד ועוד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה רשימות שונות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אל עין עקב עם האופניים על הגב

  1. יובל נ. הגיב:

    נהדר – עושה חשק לקום ולדווש שם בעצמי. (ברוך השב!)

  2. ירון הגיב:

    אין לי ספק שהצלחת ללכוד את תמצית טיולי המדבר..פשוט נהדר..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s