סתם רכיבה בבית גוברין

בסוף ההפסקה בנחל ציפורי לפני שבועיים פתח אמיר את פיו ואמר את האמת, בלי כחל ושרק: "אני לא מבין את הספורט הזה – אופני הרים. רוכבים, עוצרים, עוצרים, רוכבים. מורידים את הכפפות, לובשים את הכפפות. פותחים את המפה, סוגרים את המפה. מורידים את התרמיל, שמים את התרמיל. כל הזמן אותו דבר: לא מתקדמים לשום מקום, ובסוף מגיעים לנקודה בה התחלנו." ובאמת, אין מה לדבר. לפעמים יש רכיבות שטח בנאליות שלא קורה בהן כלום. בעצם רוב הרכיבות הן כאלה, כמו הרכיבה האחרונה שלנו.

יצאנו כרגיל בשש בבקר. האופניים קשורות על הטנדר ואנחנו בקבינה. אבי נוהג, רפי לומד ציר, גילי ואני מנמנמים מאחורה. סידור מצויין מבחינתי. כל השבוע אני מארגן ומפיק ומסדר דברים בשביל אחרים, אבל על האופניים אני סתם פיסטון שאומרים לו מה לעשות. מקסימום אם אני פונה בטעות ימינה באיזה מזלג ואדיות אז רפי צועק עלי לפנות שמאלה, ואם אני מציע לעזור עם הקפה אומרים לי לשתוק ולשתות בשקט. וכשיש לי פנצ'ר ואני מתחיל לתקן אז בא מישהו ודוחף את הידיים לתוך הבלגן ותוך כמה דקות הכל פיקס. והנוף … טוב הנוף היום הוא באמת שום דבר מיוחד כי זה כולו בית ג'וברין.

הטנדר מטפס מבית שמש למצפה משואה שם נתחיל את הרכיבה. סתם תל שבכל ארץ אחרת היה גבעה חסרת שם שאף אחד לא היה מסתכל עליה פעמיים. אבל זאת בדיוק הנקודה שבה העקוב הופך למישור והרי ירושלים נהיים גבעות והגבעות נהיות שפלת יהודה. ובתוך הנוף הרך והמזמין הזה שכבר חרשת אותו בעשרות ניווטים בצבא וטיולים בתנועה אתה הולך לרכוב היום במסלול שרפי הכין, וכמו תמיד אתה הולך לגלות אותו בפעם הראשונה ולהתאהב בו מחדש. כי באופני שטח הכל זורם והנוף נכנס לדם באינפוזיה והראש ריק לגמרי משטויות ואתה פנוי לספוג את הכל בכיף – מה שבא ברוך הבא.

מתחילים לגלוש דרומה על סינגל (שביל עיזים) סלעי שמתפתל על קו פרשת המים עם נוף שגרתי לכל הכיוונים. עמק האלה משמאל, הר חברון לפנים, בית ג'וברין מימין ואתה טס מעל כל השיעמום הזה עם האופניים. יותר נכון – החרגול טס ואתה מג'עג'ע אחריו בכוחותיך האחרונים. החרגול הוא אקרובט בן 20 שזכה לכינויו בגלל יכולת בלתי נתפסת לדלג עם האופניים על סלעים אותם בן אדם נורמאלי בקושי עובר ברגל. וכך אנו מתגלגלים דרומה בעקבות החרגול עד חירבת צורה ומשם חותכים מזרחה בעוד סינגל שיורד בתלילות שגרתית אך מפחידה למדי לוואדי למטה.

צריך להיות יום חם מאד אבל בינתיים עוד לא שמונה בבקר ומזג האוויר פנטסטי — קריר ומעונן. פה ושם העננים נפתחים וקרני השמש חודרות ומאירות איזה חירבה או ואדיון, כמו זרקורים בהצגה. נוף בנאלי לחלוטין אבל שטוף באור ונציאני רך וקרניים שאפשר כמעט לגעת בהתאבכות שלהן. רוכבים בתוך בוסתנים עתיקים ומטעי שזיפים בשביל שמתעקל בעצלתיים בין גבעות עגלגלות. בערך שלושה ק"מ אחרי קיבוץ בית ניר פונים צפונה ומתחברים לערוץ של נחל בעלן. סתם ואדי רחב מלא בוסתנים, אבל משום מה הוא מזמין את הרוכב לטוס עליו במהירות 40 קמ"ש ולקפץ בכיף בין הקוליסים.

פתאום מתרומם מאחד העצים משהו ענקי עם כנפיים ומתחיל לחוג מעלינו בסיבובים מהפנטים. חבל שדני לא רוכב אתנו היום, כי אז היינו יודעים אם זה נשר, חיואי, עיט, נץ, איה, דיה, עזנית, עקב, רחם, או פרס. מה שבטוח, זאת ציפור גדולה שכבר ראינו כמוה עשרות השנה. מנחל צין ועד נחל כזיב דרך המוחרקה ובית נטופה –בכל רכיבה מתרומם משהו כזה מאיפשהו ומתחיל לעוף לנו מעל הראש בלי שום סיבה ומטרה. מתחיל כבר להימאס מהתופעה האווירית חסרת התכלית הזאת. גם מהקוצים נמאס כבר לגמרי, וכל הזמן אנחנו חוטפים פנצ'רים. היו לי כבר שניים היום.

בינתיים מגיעים לתל צפית ומטפסים עליו עם ציפיות נמוכות. כמה פעמים אפשר לראות את כל בית ג'וברין על כף היד ואת שפלת החוף נפרשת מערבה. אז עושים תצפית, כי כבר הגענו, וגולשים מהתל לכיוון מזרח. אחרי ירידה תלולה למדי מתפרקדים להפסקה מתחת עץ חרוב ענק. אבחנה שגרתית שתמיד מפתיעה אותי מחדש: מתחת לעץ קריר ונעים, הבריזה מלטפת כמו גן עדן. אבל צעד קטן הצידה השמש קופחת בחום גיהינום והכל נראה כמוש ומעולף. עוד אבחנה: ההפסקה כמו כל ההפסקות, עם אותו קפה ואותן בדיחות ואותן אנחות כשצריך לקום להמשיך. הדבר היחיד הלא שגרתי הם כאבים ומחושים חדשים שמתגלים לפרקים, תרתי משמע.

אחרי רכיבה בין שדות חציר ומטעי פרי וגדרות בקר מגיעים למושב לוזית ומשם מתחילים לטפס בעלייה תלולה לנקודת הסיום בתל משואה. כבר אמצע היום, השמש מכה על הראש כמו פטיש, הגוף שטוף זעה, הזרועות שורפות, והרגליים בוטשות בפדלים מאליהן. אז מה היה לנו היום? שלושים ק"מ בשלושים מעלות חום, ואנחנו כבר שלושים שנה יותר זקנים מהחרגול שלמרבית הפלא מתחיל להשתרך מאחורינו בעלייה. אולי הוא עושה לנו כבוד.

עוד מעט נגיע לטנדר ויתחילו הויכוחים הרגילים אם עוצרים לאכול או רק לשתות משהו. כמו שאמרתי בהתחלה, סתם רכיבה שלא קרה בה כלום.

 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                            צילומים: רפי

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יומן רכיבות אופני הרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על סתם רכיבה בבית גוברין

  1. דנה הגיב:

    בכל זאת זה כיף לקרוא (ולהשתאות מהתמונות).
    ולסיכום תהיה: מתי גם לך תהיה רשימת תפוצה?

  2. מצקוש הגיב:

    אבל זה לא מפתיע

  3. אורן הגיב:

    ותמונות מסתם רכיבה בקפדוקיה?

  4. שמעון הגיב:

    אכן הייתה והסתיימה כבר לפני 3 שבועות, אבל לא מצאתי זמן לכתוב. Stay tuned.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s