אקדח בקרב סכינים

יובל דרור, כתב בעיתון הארץ, מצטיין בניתוח לאחר מעשה של טכנולוגיות וחברות שאנשים כמו יואל גת מקימים. ואילו גת, חתן פרס בטחון ישראל (פעמיים) ומנכ"ל לשעבר של חברת גילת, הוא אחד היזמים המבריקים ביותר שחיל המודיעין ותעשיית ההייטק הישראלית הניבה. למקרא ביקורתו הקטלנית של דרור, קורא תמים עשוי לחשוב שגת הוא במקרה הטוב סופר גרוע ובמקרה הרע אחראי יחיד "להשמדת הערך המחרידה" לה גרם בחברת גילת.  ובכן, המציאות היא כמובן קצת יותר מורכבת מגזר הדין הזה, אך לא כתב כמו דרור ייתן לדקויות הללו לבלום את מעיין הארס שנובע מעטו.

ההכרות שלי עם יואל גת התחילה באמצע שנות התשעים, כאשר הוא וחברת גילת בניהולו רכבו על גל הצלחה חסר תקדים. גת היה אז מנכ"ל כריזמטי ונערץ, ויחד עם זאת אדם נחבא אל הכלים.  12 השנים ששירת ביחידה מובחרת בצה"ל הותירו את חותמן וגרמו לו להתרחק מהתקשורת ומהעין הציבורית. בנוסף להיותו מהנדס ומנהל מו"פ מעולה, גת היה בעיקר איש מכירות מתוחכם ויצירתי – אולי הטוב ביותר שקם לתעשיית ההייטק הישראלית. תחת הנהגתו, חברת גילת הצליחה למכור עשרות אלפי מערכות לתאגידי ענק בינ"ל כגון רייט-אייד, GTE, מקסיקו טלקום, Shell, פיג'ו-סיטרואן, בריטיש טלקום, IBM, הבורסה לני"ע של הודו, ועוד ועוד.

ואמנם, קשה שלא להתפעל מהרצינות והיסודיות בהן גת וצוות המנהלים שלו התייחסו לכל לקוח תאגידי כזה. הם אספו על הלקוח כל פיסת מידע אפשרית, ניתחו את תהליך קבלת ההחלטות בארגון שיוביל להחלטת הרכישה, יצרו קשר אישי עם כל מקבלי ההחלטות הרלבנטיים, והטילו למערכה קומבינציה ייחודית של טכנולוגיה טובה, קסם אישי, אנרגיה עצומה, וכושר פרזנטציה ומו"מ יוצאי דופן. ספרו של גת מכיל דוגמאות רבות של תחבולות מכירה אותן לא מלמדים באף אוניברסיטה, ורק החומר הזה הופך אותו לספר מרתק לכל אדם שמתעניין בשיווק מוצרי טכנולוגיה לחברות גדולות.

דרור מלין על כך שגת לא מסביר בספרו מדוע גילת נכשלה. ובכן, חשוב לזכור שגילת לא הייתה סיפור הצלחה מיידי, ושהטיפוס שלה לפסגה ארך 14 שנים של עבודה קשה ומפרכת. בדרכה לצמרת היכתה גילת את כל מתחרותיה, ובראשן חברת הענק יוז, והפכה למספר אחד בעולם בתחומה. את סיפור ההצלחה המופלא הזה חייבים לספר, והוא מעניין וחינוכי לא פחות מפרק הכישלון שבא אחריו. ספרו של גת לא מתיימר להציע ניתוח עסקי כלשהו, ובכל מקרה גת הוא לא האדם הנכון לעשות זאת. המדובר בסיפור אישי ומרתק, רווי אנקדוטות עסיסיות וכתוב בלשון קולחת. ובאופן מפתיע, גת מצליח לספר את סיפורה של גילת בלי לומר אפילו מילה רעה אחת על עשרות האנשים המוזכרים בספר. הפירגון הזה יקומם אמנם אנשים שרוצים לראות דם, אבל גם הוא מהווה חידוש חינוכי חשוב במחוזותינו.

אז למה גילת נפלה? היו לכך כמובן מספר סיבות, שהמרכזית שבהן הייתה כנראה ההחלטה להיכנס לעולם האינטרנט. עד שנת 1999, גילת ידעה לעשות דבר אחד טוב יותר מכל חברה אחרת בעולם: לייצר ולמכור אנטנות זולות לקליטת שידורי לוויינים לצורכי טלפוניה והעברת נתונים מהירה. אך כמו כל חברה ציבורית שנמצאת תחת המיקרוסקופ של וול סטריט, גילת הייתה נתונה בלחץ רבעוני עצום לצמוח ולהתחדש. וכך נולדה ההחלטה לייצר אנטנה אישית שתימכר ישירות לצרכן ותאפשר חיבור מהיר-פס לאינטרנט. בזמנו, הכיוון הזה נראה טבעי ונכון. האינטרנט היה מגרש המשחקים החדש, וגילת לא יכלה להפקיר אותו למתחריה. ואמנם, חברות מייקרוסופט ואקוסטאר חברו לגילת והשקיעו עשרות מיליוני דולרים במיזם, התקשורת גמרה עליו את ההלל, ואפילו דרור לא מצא לנכון להתריע על הסכנה הגדולה שאורבת בפתח.

בדיעבד, ההחלטה הזאת הזיקה מאד לגילת. החברה לא הייתה בנויה לייצר ולמכור לצרכנים סופיים, וטכנולוגיית האינטרנט הלוויני לא הצליחה להתחרות במונחי עלות/תועלת עם הכבלים ועם ADSL.  גילת הסתבכה בהשקעות עצומות ובגיוסי כספים הרפתקניים שהכניסו אותה למסלול התרסקות מהיר ואלים.  לגת היה חלק מכריע בנפילה הזאת, כפי שהוא מודה ומתאר בספרו.

לגרסה הראשונה של הספר קרא גת "לגעת בשמיים".  כשקראתי אותה, לא יכולתי שלא להיזכר באיקרוס, שאיבד את כנפיו והתרסק לאחר שניסה לנסוק קרוב מדי אל השמש.  ואמנם, סיפורה של גילת הוא פרק מרכזי וחשוב במיתולוגיית ההייטק הישראלית. זווית הראייה שגת מציע – על אף הסנוורים שהיכו בה – היא מאלפת ומרשימה בכנותה. אני שמח שגת גייס את האומץ לכתוב את הספר הזה, וממליץ עליו בחום לכל מי שמעוניין להבין את תהליך הבנייה של חברת הייטק שהעזה ונגעה בשמיים – חברה שעד היום מוכרת בסדר גודל של 200 מיליון דולר לשנה.

Der Fall des Ikarus, 1943

(נפילת איקרוס, מאטיס,1943)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה רשימות שונות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על אקדח בקרב סכינים

  1. מושיק הגיב:

    שמעון שלום,
    בגדול, החברה שלנו מתחלקת לשניים: העושים, ואלו שמבקרים אותם.
    אלו שבקבוצה השנייה בדרך כלל לא יצרו בחייהם כמעט שום דבר רציני יותר מקשקושים בעיתון. אין להם מושג מה כרוך באחריות של ניהול חברה של עשרות ומאות אנשים ועמידה ביעדים של מכירות רבעוניות.
    אלו שעושים לעולם לא יזכו לפירגון: אם יצליחו יוקעו כקפיטליסטים חזירים, ואם יכשלו יגונו כמשמידי ערך.

  2. באנדר הגיב:

    הביקורת היא על הספר, לא על האדם.
    אני קראתי ונהנתי, אבל זה בגלל שגם אני קצת בתחום.

    אני מסכים עם יובל ברב הביקורת שלו. יש בספר לא מעט קטעים משמימים, והרבה דברים מענינים שהושמטו.
    כנראה שאין ברירה בספר שיוצא כל כך קרוב למאורעות שמתוארים בו.

    חבל שלא היתה פה עבודה רצינית יותר של עריכה.
    קשה מאד לכתוב בצורה שותפת ומענינת, בטח שמודבר באדם שכתיבה היא לא מקצועו.

  3. טנא הגיב:

    1. נראה לי שאתה קשור בקשר אישי ואינטימי עם הסופר. והראייה קראת את הגרסה הראשונה של הספר. האם אתה בטוח שאתה האיש להעביר ביקורת על הספר? הפוסל במומו פוסל, אבל כנראה החוק הזה פוסח על פרופסורים.
    2. כמו דרור גם אני קראתי את הספר. עם רוב הדברים שהוא כותב בביקורתו הסכמתי. יש שם קטעים משעממים, התמקדות בפרטים לא חשובים לאף אחד.
    3. אני לא חובב דם ולא רוצה לראות אף אחד תלוי על אף עץ – אבל מנכ"ל של חברה שהתרסקה באופן כה מפואר שמקדיש כל כך מעט מלים לעניין ביחס לספר כולו, חשוד בעיני.
    4. והנה עוד ביקורת עבורך בחינם: ישנם אנשים שעומדים לביקורת וישנם אנשים שלא עומדים לביקורת. דרור כתב את הביקורת שלו וכעת הוא עומד לביקורת שלך. ואתה מה? אתה פרופסור באקדמיה שמן הסתם לא חייב דין וחשבון לאף אחד, אבל כנראה ש"דקויות כאלה" לא מציקות לך.

  4. דנית הגיב:

    שלא שמת לב שיובל דרור מבקר את ה***ספר*** ולא את חתן פרס ישראל (פעמיים)? יכול להיות שלא שמת לב שהביקורת התפרסמה במוסף ***ספרים*** ולא במוסף הכלכלה? יכול להיות שאתה לא מבין שאפשר להפריד בין האיש, גדול וחשוב וחכם ונפלא ככל שיהיה לבין היצירה הספרותית שלו?

  5. גורן נמיר הגיב:

    האג'נדה האישית שלך בפוסט הזה זועקת לשמיים. לפעמים פוסט שלא כותבים הוא פוסט יותר טוב מאשר זה שכותבים.

  6. מנהלת פורום הגיב:

    אוכל חינם של יחצנים שמעולם לא כתב אפילו פסקה אחת עם שאר רוח. הגולשים שונאים את הטקסטים מלאי ההליום שלו ובעיקר מתעלמים מהם. גם מהטלוויזיה הוא הועף בבעיטה משפילה תוך שנייה. הוא חנפן כרוני ומלקק עכוזים למחייתו.

    אפס עם מקלדת ולשון דביקה.

  7. שוקי הגיב:

    אני חבר של יובל, ולכן אני בוודאי לא אובייקטיבי. מצד שני, לפני שנעשיתי חבר שלו הייתה תקופה שלא סבלתי אותו, ואני יכול לומר שלמדתי להעריך ולאהוב אותו בגלל מעשיו ולא בגלל דבריו.

    אבל אם לשפוט גם לפי דבריו וגם לפי מעשיו, אז הדברים שאמת הם חסרי שחר עד כדי דיבה. יובל הוא לא "אוכל חינם של יחצנים" ובטח לא "חנפן" כמו שכינית אותו. למעשה, הוא חסר טאקט וחסר עכבות ואומר לאנשים בפרצוף הכל. כולל יחצ"נית אחת (שאולי היא בכלל את) לפחות שאני יכול לחשוב עליה. כולל מנכ"ל מיקרוסופט, באמצע מסיבת עיתונאים.

    אגב, הוא לא "הועף בבעיטה משפילה" מערוץ 2, אלא קיבל הצעה טובה מידיעות אחרונות.
    יובל גם עושה טעויות, ואני בטוח שיצא לו לפגוע באדם או שניים. אבל זה לא מצדיק השמצה כזו בעילום שם. בכל אופן, מהיכרותי את יובל השמצות כאלו מעוררות בו גיחוך.

  8. יובל השמן הגיב:

    בסדר אני אסדר לך עבודה בידיעות. עכשיו רוץ לצחצח שיניים כי יש לך ריח של חור תחת מהפה.

  9. ליז הגיב:

    אז זרקו אותך מהעבודה אחרי כמה חודשים. את לא צריכה להוציא את העצבים על יובל בגלל זה.

  10. קומסק הגיב:

    עינת, יא שמנה אחת, שוקי גם ככה עובד בידיעות אחרונות. תבעאה

  11. רודריגו הגיב:

    אהבתי את השם של הספר "אקדח בקרב סכינים"! חזק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s