פנגור-בן

לוחם גאלי גוסס. הם נהגו לתקוף את הרומאים ערומים, כשרק קולר ברונזה מעטר את צווארם.  פסל מהמאה השלישית לפני הספירה.

בין המאות הרביעית והעשירית לספירה שיגשג באירלנד מפעל תרבותי אדיר מימדים של שימור תרבות המערב הקדום.  אירלנד – Terra Insula – הייתה הארץ היחידה באירופה שהרומאים לא הצליחו לכבוש.  פראית, עצמאית, פגאנית – כך מצא אותה העבד הנמלט פטריציוס (סיינט פטריק) כאשר חזר לארצו במאה הרביעית כדי להביא את בשורת הנצרות לשבטי הקלטים והגאלים מהם נחטף בילדותו.

הימים ימי נפילת האימפרייה הרומית, והיבשת בוערת. ערים שלמות מושמדות ע"י שבטי הברברים, ותרבות המערב הקדום נמצאת בסכנת חיסול. יחד עם החדרת הנצרות וביטול העבדות, מצליחים הנזירים הנודדים של סיינט פאטריק להבריח מהיבשת לאירלנד אלפי גווילים של כתבי קודש וקלאסיקה מתרבות יוון, רומי, וישראל. שם הם מטופלים במסירות ובאהבה ע"י scribes – סופרי סת"ם מתבודדים שלא רק מעתיקים את הטקסטים כלשונם, אלא נאבקים לתרגם, לקשט, ולפרש אותם כמיטב יכולתם.

על רקע זה, ממנו צמחו בסופו של דבר ג'ויס וייטס, מוצג בזאת שיר קטן בן המאה התשיעית, כפי שנמצא בין דפי ספר מועתק של וירגיליוס.  כמו הנזיר האירי שכתב את השיר הזה, גם אני מוצא את עצמי בלילות ארוכים בוהה במסך ומחפש את המילה הנכונה, כאשר לצידי רובצים כלבי הנאמן הוגו וחתולי העשוי ללא חת, פנגור.

(מציע לקרוא קודם את המקור האנגלי, שהוא הרבה יותר מוצלח).

 

 

ולמה הצבע הירוק שולט בכל הפרפרנלייה האירית? יש לזה הסבר עמוק. הצבע שסימל קורבנות אדם — שהיו נפוצים באירלנד עד המאה הרביעית, היה אדום.  סיינט פטריק הטיף לעבור לקורבן מסוג אחר: התבודדות בטבע הירוק. (והיה גם הקורבן הלבן — גלות מאירלנד.)

הנצרות של סיינט פטריק הייתה מהפכה חברתית אדירה, כי הוא הצליח גם לחסל את הסחר בעבדים. היא גם הייתה יותר קלילה ואנושית מהנצרות של הכנסייה הרומית.

 

ועוד מבט על ה Dying Gaul.  קשה להיפרד מהבחור הזה, שהוא כאמור בן 2300 שנה.
 

פוסט זה פורסם בקטגוריה רשימות שונות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פנגור-בן

  1. עמי הגיב:

    נהדר! הצלחת להאיר בעזרת שיר קטן ויפיפה פיסת הסטוריה מרתקת.

כתיבת תגובה