פולחן אביב בנחל תבור

מה שמתרחש בימים אלה בנחל תבור זאת פשוט שערורייה.  הטבע שיחרר את כל המעצורים, והחגיגה בעיצומה. אתה רוכב בנחל בתוך מים משכשכים, מוקף בג'ונגל של חרדלים וחורפשים ופטל שכמעט מזנקים מהקרקע בחתירה אדירה אל קרני השמש. מימינך הר צהוב לחלוטין, יוקד בפריחת חרדלים וחלמוניות. משמאלך הר סגול, מכוסה בשמיכה עצומה וצפופה של תורמוס ההרים. דבורים וזבובים עמלים ללא הרף, והאוויר המבושם מלא עננות אבקנים וריח אניס משכר.  ועוד לא אמרתי כלום על עצי השיזף שעומדים בפריחתם, השקדיות, הרקפות, ההרדופים … חגיגה אינטנסיבית ונואשת שיודעת שעוד מספר שבועות הקיץ יגיע והכל ייגמר. אתה רוכב בעיניים כלות בתוך פולחן האביב ההיסטרי הזה וחוץ מאורגזמה מתמשכת אני לא יודע איך אפשר עוד לתאר את זה.

אבל ברכיבת שטח עם רפי צריך לסבול לפני שמתחילים ליהנות. נפגשנו בקיבוץ גשר בעמק בית שאן, בגובה 210 מתחת לפני הים.  לידנו התארגנה קבוצת רוכבים קשוחים ומנוסים (בהתחלה הם תמיד נראים יותר טובים ממך) . נתנו להם להתחיל לפנינו בעלייה לרמת סירין — טיפוס אנכי של 500 מ' לאורך חמישה ק"מ — אבל הם מייד פתחו שרוך ארוך שהתחלנו לעבור אותו לאיטנו.  הרוכב הראשון שנשבר אצלם היה בחור מוצק ומדוגם שמצאנו אותו שפוך באחד העיקולים. הוא מלמל לעברנו שזאת הפעם הראשונה שהוא רוכב בעליות כאלה.  בעיקול הבא פגשנו צעיר שרירי יושב על אבן עם מבט מבולבל בעיניים. שאלתי אותו אם הכל בסדר והוא ענה "כן, אבל אני נכה".  לא התעכבנו להתעמק בסוגייה הזאת והמשכנו לעיקול הבא, שם חלפנו על פני אב ובנו דוחפים איש את רעהו עם האופניים ברגל – מחזה משפחתי נוגע ללב. אבל האירוע הדרמטי ביותר ציפה לנו קרוב לשיא העלייה, שם נצפה מרחוק המחזה הבא: אופניים ותרמיל גב זרוקים באמצע השביל, ולידם בחור צעיר רוקד טוויסט סוער עם נפנופי ידיים לכל הכיוונים.  כשהגענו אליו הסתבר שנכנסו לו לחולצה מספר דבורים, וכנראה שמרוב חוסר חמצן לא עלה במוחו הרעיון המבריק להוריד ולנער אותה. עצרנו לטפל בו, כולל שליפת עוקצים וטפיחה על השכם, ולזכותו יאמר שהוא התעשת וחזר למסלול.

לאורך כל העלייה ליוו אותנו ים כנרת כחלחל, חרמון מושלג, ובקעת ירדן ירוקה ודשנה שהירדן מתפתל בה כמו נחש עקלקל. הראות פנטסטית – פנורמה אדירה שמתחילה בגרש ואירביד בעבר הירדן ונגמרת בצפת והר מירון – רק בארץ אפשר להכיל במבט אחד שני תאי שטח גיאוגרפיים כל כך שונים. וכאילו כדי להשלים את האווירה הקוסמופוליטית הכללית הצטרפה אלינו לפתע להקת חסידות עצומה שהגיעה מאפריקה דרך הערבה בדרכה לעמק החולה. הן חגו בסיבובים שקטים מעל ראשנו, נוסקות בתרמיקות וצוללות חזרה למזבלה של מנחמייה, מפגן אווירי מהפנט שהתרחש על רקע שמיים כחולים עם חצי ירח ענק וחיוור מבצבץ מאחור.

כשאתה מגיע לקו פרשת המים של רמת סירין, מזיע ומסריח על הנשימה האחרונה, הדבר הראשון שמקבל את פניך זאת בריזה אלוהית ומלטפת שמגיעה כל הדרך מים תיכון. הדבר השני שחודר לתודעה הוא הנוף, שמתחלף באבחה אחת מהויסטה הדרמטית של השבר הסורי-אפריקאי לתמונה ואן-גוכית רכה של מורדות נחל רכש וגזית והרי הגלבוע. הכל צבוע כתמי פריחה ססגוניים על רקע שדות חיטה מתנועעים ברוח כמו גלים בים ירוק, וברקע מתנוסס התבור, כמו מגדלור שכל הנוף סובב סביבו. ופתאום אתה קולט שבתוך התמונה המופלאה הזאת אתה הולך לרכב עכשיו שלוש שעות, בירידה מתמשכת כל הדרך מנחל רכש אל נחל תבור ומשם בערוץ שוקק מים עד השפך חזרה לעמק בית שאן.

והירידה הזאת, כמו כל ירידה בצפון, מציגה לך דילמה אכזרית. מצד אחד האינסטינקט אומר לשחרר בלמים ולטוס כמו טיל במורד הוואדי, חוויה שבבת אחת מוחקת לך 30 שנים מהגיל. מצד שני אתה מתפתה להאט ולהתחבר אל צידי הדרך, שם מתרחשת דרמה מרתקת בכיכוב דבורים, זבובים, זחלים, עכבישים, ולפחות נחש צפע אחד אותו פגשנו בתל רכש. ומצד שלישי אתה רוצה פשוט לעצור מתחת איזה אקליפטוס, לעצום עיניים ולהקשיב לרוח שמנגנת בענפים ולפכפוך המים בנחל. ואת כל זאת עשינו, כל אחד במינון אחר, עד שנפגשנו בסוף העלייה התלולה מנחל רכש לגזית. ושם, במעלה קניון הבזלת של נחל תבור, חנינו להפסקה ולגמנו את הקפה המשובח שרפי הכין לנו.  למראה כתמי הצהוב שהשתרעו לפנינו נתקפתי רוח פואטית, ודקלמתי לקבוצה מהזיכרון את השיר Daffodils של Wordworth, שכאילו נכתב לפי הזמנה לטיול הזה.  נראה לי שכולם נהנו חוץ אולי מרפי, שרק באמצע הבית השלישי קלט שהשיר שאני מדקלם בהתרגשות הוא בכלל באנגלית.

אחרי הפסקת הקפה המשכנו לרכב במורד נחל תבור עד קיבוץ גשר, חולפים במעברי מים רבים ורטובים.  את הרכיבה קינחנו בארוחת מלכים במסעדת צל תמר, ומשם בטנדר של אבי חזרה הביתה.  כשעברנו ליד השפך של נחל תבור התבוננתי במורדות המוריקים וחשבתי איך בעוד מספר שבועות החסידות ימשיכו לאירופה והכל ייכמש וייבול ויהפוך לחציר ושית. אבל הנחל יישאר נחל וההרים הרים ואנחנו נחזור עם האופניים ואולי נפגוש שוב את הצפע ואת הפרות ואת הנשרים וגם את הצבאים שמשום מה בחרו להתחבא מאתנו הפעם.

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילמו: רפי ושמעון
 
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שריטות מקומיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על פולחן אביב בנחל תבור

  1. דנה הגיב:

    … וגם מעורר הערכה (וקנאה).
    מקווה שלא נמאס לך לקרוא – כי לי לא נמאס להגיד (לכתוב).

  2. עמי הגיב:

    שמעון,
    תמונות מקסימות!! הבאת את האביב לרשימות 🙂

  3. אהרון חבר הגיב:

    אם כי זה מכבר אין זה ביתי, הרי האדם,בסופו של דבר, אינו אלא תבנית נוף מולדתו. שוב ושוב אתה נושא אותי אל נופי נעורי ותודה לך על כך.
    ואל הקוראים: אנא המשיכו עד שתגיעו אל כתבתו של יואב גל ואל הנופים הטבועים בנפשותינו ואל ה התמונות המופיעות כאן.

  4. דן הגיב:

    בסופ"ש 13.2.09הייתי הפריחה בשיאה ממש מקסים ממליץ בחום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s