חוויות מכנו-ארוטיות במבדד נטופה

לרכיבת השבוע הצפננו לשרשרת ההרים היפהפייה שמתרוממת מצפון לבקעת בית נטופה וממערב לכביש בין צומת גולני אל צומת קדרים בואך הכפר מרר. תיאור המסלול הרשמי מאתר Shvoong  הוא כדלקמן: "טיול מעגלי בגליל התחתון: ממסד יוצאים מערבה, עולים בנחל צלמון וחותכים דרומה בעלייה קשה אל מבדד נטופה והררית.  משם גולשים אל עמק נטופה מזרחה אל עילבון, מטפסים על הר הקוץ ועל הרכס עד מסד, שם מסיימים 30 ק"מ מרהיבי נוף.  הטיול כולל טיפוס ממושך וירידות תלולות וטכניות. מסלול קשה ובפירוש לא למתחילים."

תיאור מטריד לכל הדעות — בפרט ה "בפירוש" שבסופו. לאחר התארגנות מהירה במסד יצאנו לדרך, מהרהרים באופיו הקרדיו-ברומטרי של המסלול אך לא מנחשים ולו לרגע אחד איזה הרפתקאות ארוטיות ומכניות צפויות לנו בהמשך היום.

לאחר ירידה תלולה על הכביש לכיוון קדרים פנינו מערבה על שביל שהוביל אותנו למאגר צלמון, שם צפינו בלהקות שחפים וקורמורנים שהשתכשכו להנאתם במים.  לאחר ברבור קל התחברנו עם הערוץ של נחל צלמון, לאורכו המשכנו לדווש לכיוון צפון מזרח.

נחל צלמון מתפתל בגיא רחב ומזמין, מנוקד באלפי עצי זית עתיקים. מסלול הרכיבה התקדם לחליפין בין שבילי כורכר נוחים ובין דיווש חופשי במטעי הזיתים על רגבי אדמה חרושה ורווית גשם.  משני צידי הנחל ולכל אשר תשא העין גלשו אלינו מטעי עצי זית ירוקים-אפורים ערוכים שורות שורות, כמו רכיבה בתוך תמונה של ראובן. אבל מקרוב, כל עץ היה ציור של אנה טיכו — פסל אדיר מימדים ובעל אופי ואישיות ייחודיים, רובם בני מאות שנים ובעלי גזעים בקוטר של מספר מטרים.

מגן העדן התנ"כי הזה יצאנו בחירבת צלמון בחוסר רצון מסוים, מתחילים בטיפוס לא קל דרומה על שלוחת דיר-חנא – מעין חימום למה שידענו שמחכה לנו בטיפוס לפסגת הר נטופה.  עקפנו את דיר-חנא ממזרח, עוצרים להפסקת קפה ולתצפית מצוינת על הכפר בעין נג'ימיה, מעיין בנוי ובו מים משובחים.  לאחר הפסקת נשנושים והסברים מאמיר על תולדות הכפר שהגיעו עד קווקז (והפעם נחסוך לכם את הפרטים) עלינו על האוכפים והתחלנו בטיפוס היסטרי למדי על הר נטופה.

העלייה תלולה ומפרכת, אך הנוף שהולך וגדל עם כל דיווש מפצה על המאמץ.  בהתחלה רואים בעיקר את הכפר מרר והר חזון, אבל לאט לאט ובין התנשפות לפיתול מתחילים לצוץ בהדרגה קרני חיטין, מצוק הארבל, ונחל עמוד, כאשר בדופק 150 בערך מתחילים להתגלות (למי שעוד מסוגל לראות) הכנרת, נחל יהודייה, תל פארס, ולאחר מכן תל אבו-נידה מרחוק ואמירים וצפת מקרוב יותר. ומעל הכל מתחיל לבצבץ ולבסוף מתנוסס במלוא הדרו הר חרמון מושלג לחלוטין, ראות 100% ונוף פנורמי שהעין בולעת אך המוח מתקשה לעכל בכמויות וזוויות אדירות שכאלה.

בפסגת ההר מצאנו את "מבדד נטופה" — קפלה תת-קרקעית  בתוך מערה.  לאחר ירידה במספר מדרגות אל מעבה האדמה התגלתה מיני-כנסייה מטופחת ומצוידת בכל הפרפרנלייה הטיפוסית כולל איקונה גדולה של ישו והבתולה משקיפים מלמעלה.  ושם בקפלה, בעוד אנו מלהגים על דא ועל הא, התחיל להתגשם לנגד עיננו חלומו הרטוב של כל רוכב מתבגר ומעלה. לתוך המערה נכנסו בזו אחר זו כעשר עלמות חן, מטיילות מקיבוץ איילת השחר, מלאות אנרגייה ורוח טובה. התחלנו להתלוצץ איתן, שמים לב שעיניהן מלטפות בלי כל בושה את שוקינו החטובים ואת שרירינו המיוזעים.  האווירה הקדושה בקפלה החמימה הלכה והתחשמלה מרגע לרגע, כאשר אפילו מבטו הנוזף של ישו מלמעלה מתחיל להראות חרמן משהו, והיה באותה מערה רגע אחד קסום – רגע קט וחמקמק — ובו כמעט יכולנו להתעלם להרף עין מהעובדה האכזרית שגילן הממוצע של הבנות היה 81 בערך.

וכך יצאנו מהקפלה אבלים וחפויי ראש, עולים על האופניים במחשבות קודרות על מה שלא היה ומה שיכול היה להיות. נקמת השילוש הקדוש על מה שכמעט התרחש במעונו הייתה מהירה ואפקטיבית, שכן לאחר מספר מטרים נתקעה לי השרשרת במעביר האחורי.  בדיקה מהירה גילתה חרבון רציני – חוליית שרשרת עקומה לחלוטין.  תקלה כזאת ניתן לתקן רק ע"י שלושה דברים: מכשיר אזוטרי שנקרא "חולץ חוליות", מיומנות טכנית וידיים יציבות – שאת כולם סיפק למזלנו גילי הטוב והמיטיב. ואמנם, שליפת החולייה וקיצור השרשרת היו ניתוח עדין ומלחיץ (כל טעות קטנה יכולה להרוס עוד חולייה ואת כל הטיול), שהתבצע בידיים קפואות משומנות ומיוזעות, כאשר מסביב עומדת חבורת נותני עצות קולנית שצועקת "תוציא את הפין! תכניס את הפין! תוציא! תכניס!"

לשמע ההמולה והזעקות הריתמיות הללו, חבורת הבנות מאיילת השחר פרצה מהמערה בסערה ובתקווה, אך אלה הפכו לאכזבה מרה כשהסתבר באיזה פין מדובר. החולייה העקומה הושלכה לצד הדרך כאבן שאין הופכין, וזאת לאחר כאלף קילומטרים שהיא שירתה אותי באמונה.

והחולייה הזאת, כמו הביצה השמאלית של לאנס ארמסטרונג, מהרגע שהורידו אותה הרכיבה שלי השתפרה פלאים. הירידה הטכנית מהררית לבקעת נטופה הייתה קלה מהצפוי, וכך גם העלייה המסיימת מעילבון חזרה למסד, למכוניות, ולמציאות של עוד שבוע עד הרכיבה הבאה.

 

 

 

 
 
 
 
 
צילומים: שמעון ורפי
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יומן רכיבות אופני הרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חוויות מכנו-ארוטיות במבדד נטופה

  1. דנה הגיב:

    אתה לא הראשון שעלה על הקשר בין היעדר הביצה להישגיו של הלאנס:
    http://www.notes.co.il/dana/6876.asp (ע"ע החמשיר הראשון).
    חוץ מזה, כרגיל היה כיף לקרוא אותך.

  2. זוריק הגיב:

    שמעון, הן היו בנות 18
    או שזו לא פליטת קולמוס והן באמת היו בנות 81?
    כך או כך- זו עדיין "עובדה אכזרית" כפי שכבר ציינת

    אוף – מתי כבר תסכימו לצרף בנות (שמזמן אי אפשר לתארן כעלמות חן) וגם זה יהיה הרפתקני לצפות שהן ירכבו ברמה מקצוענית – אבל בכל זאת ממש ממש בא להן?

  3. עמית הגיב:

    עשיתי את המסלול הזה, כולל פגישה עם עלמות חן כאלו
    אבל כנראה שהמשפט
    the beauty is in the eye of the beholder

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s