טיפוס קפוא בנחל כסלון

 

שוב עבר עלינו שבוע סוער של סופות וגשמים.  וככל שסוף השבוע מתקרב וה email מרפי עם המסלול השבועי מבושש לבוא, מתחיל להתגנב ללב שמץ של תקווה שאולי, סוף סוף, תינתן מנוחה לעצמותינו הדוויות והרטובות, ואולי – מי יודע – נזכה לקום ביום שישי אחרי ארבע בבקר ולבלות יום יבש בסידורים כמו כל ישראלי נורמלי.

אבל, אבוי, מגיע הרגע המר והנמהר, ועל מסך המחשב מרצדת לפתע הודעה מרפי, ואיתה ההכרה המיידית ששוב מצפה לנו חוויה קרדיולוגית בהר טיז-אל-נבי או דיווש רטוב בטמפרטורות ארקטיות בוואדי באב-אל-אללה.  ואמנם, ה email  השבועי של רפי, שבדרך כלל מלווה באיומים והעלבות לשפנים (כך במקור) שמתכננים להבריז בגלל מזג האוויר הצפוי, מחלק את קבוצת הרוכבים שלנו לשתי תת-קבוצות.  אנשים בעלי אישיות חזקה מסוגלים להתמודד עם העלבונות של רפי ולהישאר ביום שישי בבית ליד התנור ללא נזק פסיכולוגי כלשהו.  לעומתם, אנשים חסרי עמוד שדרה שכל פקפוק פומבי בנחישותם מאיים על האגו השברירי שלהם הולכים באנחה לבדוק את האוויר בגלגלים ולשמן את השרשרת.

וכך נפגשנו בבוקר יום שישי, בקור אימים ותחת שמי עופרת, קבוצה קטנה וקודרת של רוכבים חלשי אופי ובעלי דימוי עצמי נמוך, בכניסה למושב מסילת ציון שליד בית שמש.  לפנינו עמד הכסלון, מסלול הררי בן שני קטעים ראשיים של מזרח-מערב: 15 ק"מ עלייה משער הגיא לקסטל על הגדה הצפונית של נחל כסלון, סיבוב פרסה ומעבר ואדי בעין לימן, 15 ק"מ ירידה חזרה על הגדה הדרומית.

התארגנות על האופניים והציוד באצבעות קפואות ושליחת מבטים חוששים אל כיפת השמיים, כאשר רק רפי עולץ ומפזר חיוכים כרגיל, מן הסתם חוגג את הצלחת תעלול ה email  השבועי שלו.

העלייה אל הר כרמילה התחילה כמו שכל העליות מתחילות, עם היתרון של קור מקפיא שמטשטש את החושים ולא מאפשר למוח להבין מה בדיוק הגוף עושה.  שכן הכסלון כשמו כן הוא – רק כסיל גמור יבוא לטפס עליו מרצון ביום אפרורי וקרחוני שכזה.

כחצי שעה לתוך העלייה הפציעה השמש מבעד לעננים ואתה תופעה ייחודית: סדרת יללות עזות וחודרות לב שעלו מעברו השני של הנחל והחרידו את השקט המושלם. עצרנו לתצפית, שמים לב פתאום שאנו נמצאים בנוף הררי מהמם, מאות מטרים מעל ערוץ סבוך של נחל ירושלמי טיפוסי.  את מקור היללות לא גילינו — הם באו כנראה מלהקת זאבים או שועלים, או, סביר יותר, מקבוצת רוכבים שטיפסה את העלייה מהואדי לצובא, ועל כך בהמשך.

המשכנו בטיפוס מזרחה כאשר מצפוננו עוברים לאיטם בית מאיר, שמורת המסרק, שורש, שואבה, ורחוק יותר אבו גוש, ומעברו הדרומי של הואדי היישובים כסלון, רמת רזיאל, וגבעת יערים.  מול צובא פנינו דרומה לירידה חדה לערוץ הכסלון ומשם לגישה הסופית אל עין-לימן – ואדיון צר שמחייב טיפוס בערוץ מלא סלעי נחל – אתגר קליל לבוגרי עמיעז למודי הסבל.  יציאה מהואדיון, טיפוס קטן ימינה, ואנחנו בעין לימן – נקודת מנוחה עתיקת יומין ופופולארית בקרב רוכבים ירושלמים.

הקפה של רפי היה משובח, ומלווה בבופט מגוון שכלל תפוזים, קלמנטינות, שני סנדויצים חמאת בוטנים, אחד סנדוויץ אבוקדו, מספר חטיפי אנרגייה, עוגיות, ומעדן תמרים ואגוזים.  עם המטען הזה עלינו על האופניים ליציאה מהואדי וטיפוס תלול לצובא ולגדה הדרומית של הכסלון.

כפי שזכרתי מרכיבות קודמות, מהמעיין יוצא מזלג שבילים עם שני מסלולים לצובא: פנייה שמאלה מובילה לעלייה ארוכה ומתעקלת דרך עין ראפה, ופנייה ימינה לשביל אש תלול בשיפוע 40% בערך. כמו כל רוכב סביר פניתי במזלג שמאלה, ומייד נשמעה גערה מרפי מאחור  (אולי בצחוק – עכשיו מאוחר מדי לברר) לקחת ימינה. העלייה הייתה כמובן חוויה מרנינה ומתקנת, בייחוד לרפי שלא היה צריך לסחוב יותר את הקפה והסוכר.

מצובא התחברנו לשביל הדרומי מעל הכסלון, עליו טסנו ב 30-40 קמ"ש במורד הנחל חזרה לשפלה, מדלגים על מהמורות, שלוליות וענפים כרותים. מדי פעם עצרנו להתרשם מהנוף החורפי שביצבץ במלוא הדרו דרך מסך של עצי אורן, שקדיות, שיזף, וקטלב. במוצא הנחל חיכתה לנו העלייה הנחסית מאשתאול צפונה – 3 ק"מ של מאמץ אחרון עד מסילת ציון, שם חיכו לנו המכוניות ושבוע נוסף של שגרה, עד ה email  הבא של רפי.

 

 
 
 
 
 
צילמו: שמעון ורפי.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה יומן רכיבות אופני הרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על טיפוס קפוא בנחל כסלון

  1. נוני הגיב:

    יבורך רפי ובעיקר אלו חסרי עמוד השדרה, שהרי בלעדיכם, אני, בעלת האופי, לא אזכה ליופי ולקסם, המתוארים בלשון כה ציורית ומרנינה, מדי שבוע.

  2. דנה הגיב:

    אני מבינה שהכותב השתובב, אבל באמת, חייבים לציין שבני אנוש שקמים ביום שישי סוער ומגעיל כמו אתמול לפנות בוקר ועולים על האופניים שלהם הם *ממש* לא חלשי אופי. כל הכבוד לכם.
    ובתור אחת שהוריה גרים באזור, אני יכולה להעיד על כך שממש מקסים כאן בחורף, וכל שבת בבוקר כשאני נכנסת לאוטו ונוסעת לעבודה, אני מתייסרת על כך שאני לא עושה משהו ספורטיבי בוואדיות ובהרים.
    אה, כן, והיללות ששמעתם – סביר מאוד להניח שאלה היו תנים, ששורצים באזור זה לאלפיהם.
    וחוץ מזה, ברוך הבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s